התקשור של רַא

החל מה - 15 בינואר, 1981, ועד ה - 15 במרץ, 1984, שלושה מחפשי אמת מסורים קיבלו את התקשור המדובר בספר זה. המסרים, כפי שתגלו, הגיעו מציביליזציה של ישויות חוצניות שהזדהו בתור רַא. התקשור של רא: לימוד חוק האחד מכיל את הרישום המלא, המתוקן, והכעת-מאוחד של תקופת שלוש השנים הזו של התקשור עם רא.

אין בכוונת מבוא זה להסביר ביסודיות את התקשור או את הפילוסופיה שלו. מטרת קטע זה היא פשוט להציע לקורא מעט הקשר לגבי איך התקשור קרה, רקע מסוים על המקור איתו דון אלקינס (Don Elkins), קרלה ריקרט (Carla Rueckert) וג’ים מקארתי (Jim McCarty) תקשרו, וסקיצה מוקטנת של מה מקור זה אומר על המציאות המֶטָפִיזִית. מבוא זה אינו מהותי לקריאת והבנת ספר זה; הוא מוצע כאמצעי הכוונה והכנה למסע שיבוא.

¶אודות רַא

בהיסטוריה העתיקה של כדור הארץ, רא נודע בתור אל השמש המצרי. הם מציינים, אולם, שכאשר ביקרו את המצרים הם באו בתור אחים ואחיות, ולא בתור אלים. הם הגיעו בגלל שאותה ציביליזציה פיתחה תרבות ומערכת אמונות שהכינה אותם להבנת מושגי חוק האחד. המוכנות לחוק האחד משכה אליהם את אלו מ-רא על מנת שישרתו כמוֹרֶי עקרונות אלו.

רא מדווחים כי מאמציהם לסייע לתרבות המסוימת ההיא לא הובנו נכון, ועוותו. המצרים, בפרט האליטה המלכותית אשר שימרה את המסר לעצמה בלבד, גזלו מהמסר את החמלה הטבועה בו ועיוותו את פילוסופיית יְחִידוּת כל הדברים. כתוצאה, רא הסירו עצמם מהחוויה המצרית, אך המשיכו מאז ועד היום להשקיף על התפתחות כדור הארץ מרחוק. הייתה זו שאיפתם הותיקה של רא לתקן את החריגות שהוכנסו לחוק האחד לאורך אותה תקופה אשר הובילה אותם ליצור קשר עם קבוצתנו.

אבל זו לא הייתה סיבתם היחידה. רא יצרו קשר עם הקבוצה שלנו גם בגלל שכדור הארץ מתקרב לסופו של מחזור ראשי של התפתחות בן 75,000 שנים, ורבים מאוכלוסייתו מוכנים להתבגר אל תוך השלב האבולוציוני הבא, מה שרא מכנים הדחיסות הרביעית, דחיסות האהבה וההבנה. הם רצו להיות לעזר בתקופת מעבר זו ולכן נענו לקריאת השירות אשר הופצה מפלנטה זו.

רא אמרו כי הם מהדחיסות השישית וכי הם, במילותיהם שלהם, “מכלול זיכרון חברתי”. זה מה שאוכלוסייה פלנטרית הופכת אליו בדחיסויות האבולוציה מעבר לזו שלנו. בסידור הזה, המחשבות, הזיכרונות, והחוויות של כל אינדיבידואל נעשות מוכרות וזמינות לכלל הקבוצה. הגוף החברתי כולו, אם כן, מורכב מאינדיבידואלים ייחודיים רבים אשר לרשותם גם גישה למאגר קבוצתי משותף של זיכרון וזהות.

על פי רא, אוכלוסיית כדור הארץ תוליד את מכלול הזיכרון החברתי שלה עצמה לאחר שהתבגרותה אל תוך הדחיסות הרביעית תושלם. בדיוק כפי שאינדיבידואלים מתפתחים לאורך הזמן, כך גם מכלול הזיכרון החברתי מתפתח, עובר שינוי, והופך למאוחד יותר ככל ששיעוריה של כל דחיסות גבוהה יותר של אבולוציה נתפסים בהצלחה. עבור רא, כמכלול זיכרון חברתי, אין הבחנה בין אינדיבידואל לקבוצה בשלמותה. לפיכך כאשר תקשרנו עם אלו מ-רא דיברנו אל ישות אינדיבידואלית אחת ממכלול הזיכרון החברתי. כיוון שכל אחד בקבוצה זו ניגש לשכל משותף, היה זה כאילו תקשרנו עם כל 6.5 מיליון הישויות ממכלול הזיכרון החברתי של רא.

רא הם בנוסף חלק מקבוצה גדולה יותר הנקראת ‘קונפדרציית כוכבי הלכת בשירות הבורא האחד האינסופי’ המורכבת ממכלולי זיכרון חברתי רבים אחרים מפלנטות אחרות בחלק המקומי שלנו של גלקסיית שביל החלב. על פי רא, חברי הקונפדרציה הציעו את שירותיהם דרך ערוצי תקשור ואמצעים אחרים למגוון אינדיבידואלים וקבוצות סביב העולם מזה זמן מה, והאינטראקציה שלהם עם הפלנטה הזו נפרשת אל תוך עברנו הפרה-היסטורי הרחוק. קבוצתנו הייתה ועודה בקשר עם חברים מגוונים מקונפדרציה זו מאז תחילת דרכנו ב - 1962.

המסר העיקרי של הקונפדרציה תמיד היה כי אנו חיים ביקום של אחדות, שהעולם כפי שאנו תופסים אותו הוא אשליה, שאנו כאן על מנת ללמוד כיצד לתת ולקבל אהבה, ושמדיטציה היא אחד האמצעים העיקריים לגילוי הבורא הקיים בכל אחד מאיתנו.

לאורך שיחה זו, רא ללא ספק לקחו אחריות על השקפתם אך ויתרו על כל סמכות, תוך כדי שציינו כי מה שהיה להם לחלוק היה השקפתם בלבד — מה שתיארו כ-“נקודת מבט שונה במידת מה על המידע שהוא תמיד ולעולם זהה”. הם לא רצו להיות מזוהים בתור המקור למידע זה. במקום זאת, הם ביקשו באופן פרטני שיתוארו כ-“שליחים ענווים של חוק האחד”. בהצהרה זו הם מכירים במגבלות שלהם ומכבדים את מערכת היחסים שלהם עם האמת האחת אשר מתעלה על (אך כוללת) כל חלק של זהות לכאורה לאורך היקום:

[אנו מפצירים במחפש שלא להסיר] את המיקוד מהמקור האחד האינסופי של אהבה ואור, אשר כולנו שליחיו, ענווים ובידיעה שאנו, כשלעצמנו, מהווים רק חלק מזערי ביותר מהבורא, חלק קטן מתוך שלמות נפלאה של אינטליגנציה אינסופית.

¶חוק האחד והקוסמולוגיה שלו

להלן כיצד רא תיארו את חוק האחד:

האמת היא שאין נכון או לא-נכון. אין קוטביות, שכן הכל, כפי שהייתם אומרים, יושלם בנקודה מסוימת בריקודכם דרך מכלול השכל/גוף/רוח אשר בזמן זה אתם משעשעים עצמכם ביצירת חריגות בו בדרכים שונות. חריגה זו אינה הכרחית בשום מקרה. זוהי בחירתו של כל אחד מכם כתחליף להבנת האחדות השלמה של המחשבה אשר כורכת יחדיו את כל הדברים. אינכם מדברים על ישויות או על דברים דומים או דומים במידת מה. אתם כל דבר, כל ישות, כל רגש, כל מאורע, כל מצב. אתם אחדות. אתם אינסופיות. אתם אהבה/אור, אור/אהבה. אתם. זהו חוק האחד.

בספר זה, רא מביאים אותנו פנים מול פנים עם אותה אמת בסיסית אשר דווחה על ידי מיסטיקנים מרחבי העולם לאורך השנים: ההבנה המדהימה שהבורא האחד האינסופי נמצא בתוכנו ובתוך כל דבר, בכל מקום. למעשה, חוק האחד מצהיר כי לא קיים דבר שאינו הבורא; לא קיים דבר אשר נמצא מחוץ לאחדות הבסיסית הזו. רא מדווחים כי הבורא יצר את הבריאה האינסופית מתוך עצמו לשם ידיעתו וחווייתו את עצמו. “אינטליגנציה אינסופית” זו, כפי שרא מכנים אותה, יוצרת מתוך יְשׁוּתָהּ עצמה את הגלקסיות, הכוכבים, הפלנטות, את הישויות כגון אנו עצמנו, חושך ואור, אהבה ופחד, כל גוון של משמעות וחוויה, כל מצב מחשבה ופעילות, וכל דבר אחר, בין אם הוא אמיתי או מדומה, בכל מישור קיום. והיא העניקה לכל חלק וחלק-לכאורה מהבריאה הזו בסיס של רצון חופשי: את היכולת ללמוד, לצמוח, להיות בעל כוונה, להסתגל, לבחור בחירות התפתחותיות, ולשרטט מסלול-חזרה חוויתי אל הבורא.

בעודנו מטיילים במסעותינו הרוחניים אנו מיישמים רצון חופשי, ובוחרים להכיר את עצמנו, בהדרגה, יותר בבירור, ובמוקדם או במאוחר נצמח אל תוך אחדות עם הבורא האחד. עם תנועתן של אינסוף הישויות בבריאה האינסופית לאורך מסלול זה, הבורא האחד לומד להכיר את עצמו בדרכים שלא ניתן לדמיין, אינסופיות במספר, דרך כל בחירה שאי פעם נעשתה ונעשית ברצון חופשי על ידי כל אחד מחלקי הבריאה.

המסע שכל נשמה עוברת, על פי רא, נע דרך מערכת אינסופית של “אוקטבות”, כאשר כל אוקטבה מחולקת לשבע דחיסויות (או ריכוזים) של אור העולות בהדרגה. בדחיסות הראשונה של האוקטבה הנוכחית שלנו, אש ואוויר מלמדים את האדמה והמים לגבש צורה באופן כזה שייצור את הבסיס לחיים הביולוגיים שיופיעו לאחר מכן.

הדחיסות השנייה היא רמת התודעה המאוכלסת על ידי חיידקים ויצורים חד-תאיים, בשלבי ההתפתחות הנמוכים יותר עד לצמחים ובעלי-חיים בשלבים הגבוהים יותר. שיעורי הדחיסות הזו כוללים את המעבר מהשינוי האקראי של הדחיסות הראשונה אל עבר מודעות עקבית יותר המאפשרת צמיחה ותנועה מוכוונת. כאשר ישויות מתקדמות לאורך הדחיסות השנייה, הן מתחילות לחתור אל עבר הדחיסות הבאה של מודעות-עצמית; וכאשר מכלול הרוח מתעורר, התבגרות אל תוך הדחיסות השלישית נעשית אפשרית.

על פי הקונפדרציה, כדור הארץ ואוכלוסייתו האנושית מתקרבים כעת לסוף מחזור הדחיסות-השלישית. בדחיסות השלישית הזו, דחיסות הבחירה, יש לנו מודעות-עצמית מפותחת יותר הכוללת את השכל, הגוף, ולראשונה גם רוח המופעלת במלואה. פונקציית הדחיסות הזו היא לקטב את התודעה שלנו ולבחור את צורת האהבה שלנו, את צורת השירות שלנו. בקצהו האחד של ספקטרום הקיטוב ישנו את שירות-העצמי: אהבה בלעדית של העצמי אשר דוחה אהבה אוניברסלית ומחפשת לשלוט, לתמרן, לנצל, ואפילו לשעבד אחרים לתועלת העצמי. בקצהו האחר של הספקטרום ישנו שירות-לאחרים: אהבה לא רק של העצמי, אלא גם של כל שאר העצמי-האחרים. שירות לאחרים תר אחר ומאמץ אוניברסליות, אהבה חסרת-תנאים, רואה את הבורא בכל הדברים, ותומך ברצון החופשי של כולם. עם זאת, חיינו, כפי שאנו חיים אותם, בחתירתנו אל עבר קצה אחד או אחר של ספקטרום קיטוב התודעה, אינם לגמרי שחור ולבן.

בהלימה עם מגוון מסורות חכמה של כדור הארץ, רא מעבירים את המסר שאנו נעים אל תוך “עידן חדש”, או אסיף, אל תוך הדחיסות הרביעית של אהבה והבנה, כפי שרא היו מכנים זאת. זהו המקום בו מכלול הזיכרון החברתי נולד, בו מחשבות הופכות לדברים, אהבה נעשית גלויה לעין, והקיטובים החיובי והשלילי מופרדים האחד מהשני על מנת לאכלס סביבות המתאימות יותר למסלולי ההתפתחות המפוצלים של כל אחד מהם.

הדחיסות החמישית היא דחיסות האור, בה חכמה נעשית המיקוד, והקריטריון, לצורך התבגרות אל תוך הדחיסות הבאה. הדחיסות השישית מאזנת ומאחדת את האהבה שנלמדה בדחיסות הרביעית עם האור (החכמה) שנלמד בדחיסות החמישית ומפיקה כח לשרת אחרים שהינו יעיל יותר מזה של אהבה או חכמה בנפרד. הדחיסות השביעית מגיעה למרחב חוויה שקשה אף יותר לתאר. על פי רא זוהי דחיסות “הנצחיות”, וכאן אנו מתחילים לנוע אל עבר הרמוניה שלמה עם הבורא האחד. הדחיסות השמינית מייצגת את ההתמזגות המלאה של כל הבריאה עם הבורא האחד וניתן לראות בה כדחיסות הראשונה של אוקטבה חדשה, בסידור הדומה לתווים על סולם מוזיקלי. פירותיה של אוקטבה זו בסופו של דבר יולידו אוקטבת דחיסויות נוספת, אשר פירותיה יולידו אוקטבת דחיסויות נוספת, וכן הלאה, באופן אינסופי.

¶כיצד נוצר התקשור של רַא

דון אלקינס החל לשאול את השאלות הגדולות אודות החיים כאשר היה בחטיבת הביניים. בין הקריאה, הכתיבה והאריתמטיקה היומיומיים הוא הרהר לעצמו: “מהי משמעות החיים? כמה גדול היקום, וכיצד הוא פועל? מה לא ידוע לנו?”. שאיפה זו להבין ולחבר בין חלקי הפאזל נמשכה באין מפריע לאורך הגלגול שלו. בחייו המקצועיים, עם הזמן, אלקינס נהיה פרופסור להנדסת מכונות ולפיסיקה, ובחייו האישיים נעשה חוקר נחוש של עב“מים, גלגולי נשמות ותחומי עניין אחרים, אותם ייתכן וניתן לגבש יחד תחת הכותרת “על-טבעיים”. הוא הבין כי המדע המודרני לקה בחסר בחשיפת הפעולות הבסיסיות של היקום ומטרתו, ולכן פנה לתחומים אלו על מנת לקבל תשובות שהמדע לא יכל לספק.

קרלה ל. ריקרט הייתה אדם אשר עוד מילדותה הייתה מחוננת באינטליגנציה מרקיעת שחקים ואמונה אישית עמוקה ביותר. בהתייחס לנקודה האחרונה, היא כינתה עצמה “אֶפִּיסְקוֹפָּלִית ¹ מהעריסה”, ולבסוף, נוצרייה מיסטיקנית. בהתייחס לנקודה הקודמת, קרלה הייתה ילדה מפותחת לגילה שהצטיינה בבית הספר, והיא עברה בהצלחה רבה כל מבחן שהוצע לה. ומעל הכל, על אף נסיבות קשוחות לאורך התבגרותה, קרלה רטטה באהבת החיים. היא חיה בשביל לרקוד, בשביל לשיר, בשביל אינטראקציה עם הטבע, ובשביל לגלם חיי מסירות ושירות. היא הייתה כה מסורה לנקודת ההשקפה האוהבת, שאנשים לרוב ראו בה תמימה או נאיבית, דבר אשר דרבן אנשים מסוימים לשאוף להגן ולשמור על קרלה מפני עולם שהם חשו שהוא פחות טהור ממנה.

בשלהי שנת 1961, ניתן לדוֹן כרך חום, קטן, שכותרתו היצירתית הייתה “המחברת החומה” (“The Brown Notebook”) אשר נערכה על ידי וולט רוג’רס (Walt Rogers) מדטרויט, מישיגן, בחור שחווה בעבר מפגש פנים מול פנים עם ישות עב“מית. לאחר המפגש, מר רוג’רס הדגים “קשר טלפתי מתמשך” עם הישות הזו, תופעה אשר דווחה לעיתים תכופות במפגשים דומים החל משנות ה - 50. המחברת החומה שנערכה על ידי רוג’רס הכילה מידע אודות טבעה המֶטָפִיזִי של המציאות ממקורות חוצניים לכאורה. היא גם תיארה כיצד קבוצת אנשים שעשו מדיטציה יחד על בסיס תדיר היו מסוגלים לקבל סוג מידע זה דרך קשר טלפתי עם ישויות חוצניות. אלקינס התרשם כה עמוקות מההתאמות בין החומר המתוקשר במחברת לבין עבודתו שלו, עד כדי כך שעל סמך מידע זה, הוא החליט לנסות לבצע ניסוי עם תריסר מתלמידיו לפיסיקה בלואיוויל, קנטאקי.

החדשות על כך הגיעו לאוזניה של בת זוגתו של אחד מאותם תלמידים. היא פיתחה לאחרונה עניין עמוק בדממה ובאהבה של מדיטציה, אז היא ביקשה להשתתף. שמה היה קרלה ל. ריקרט.

דון לא סיפר לקבוצה מה עשוי לקרות, אלא רק שמשהו מעניין עשוי להתרחש אם יעשו מדיטציה יחד. הוא ניסה, למעשה, לערוך ניסוי מדעי על מנת לראות אם התלמידים יקבלו קשר טלפתי חוצני ללא בקשה מפורשת. אחרי זמן מה ובו לא הופקו תוצאות חד משמעיות, וולט רוג’רס ביקר את הקבוצה ותקשר דרך המקור שלו, האתון (Hatonn), אותה ישות איתה הוא חווה את המפגש פנים מול פנים. האתון אמר שהם ניסו לתקשר דרך חלק מקבוצתו של דון, אך התלמידים לא היו מודעים כי התחושות שהם קיבלו — אך לא ביטאו במילים — היו מחוצנים. אלקינס חש כי מאורע זה ביטל את התוקף המדעי של הניסוי, אבל הוא אכן החל להפיק תוצאות. לאחר ביקור זה, כל חברי הקבוצה, פרט לקרלה, למדו כיצד להוות ערוצי תקשור; היא העדיפה מדיטציה שקטה.

מסלוליהם של קרלה ודון לאחר מפגש זה הובילו אותם בדרכים שונות, בהתאמה, למשך זמן מה, אבל בסופו של דבר הם התאחדו שוב וחברו יחדיו באופן רשמי למשימת מחקר וחיפוש משותפת ב - 1968. שנתיים לאחר מכן הם הקימו את חברת אל/אל (L/L), ושינו את שמה ל-אל אל ריסרץ’ (L/L Research) ב - 1976. היה זה ב - 1974 — שתיים עשרה שנים לאחר שקרלה השתתפה בניסוי התקשור הראשון של דון — שדון ביקש מקרלה לקחת על עצמה את שירות התקשור לראשונה. באופן שאינו מקרי, הייתה זו אותה שנה בה אלקינס החל לשמר, הלכה למעשה (לא לזרוק או למחזר), את קלטות הַקְלָטוֹת התקשורים. המסרים עשו קפיצת מדרגה איכותית קדימה הודות לכשרונה של קרלה בתקשור בשילוב עם השכלולים שביצעה בפרוטוקולים הבסיסיים של דון. בין שכלולים אלו, קרלה פיתחה את התהליכים החיוניים של כוונון הכלי והצגת אתגר בפני הקשר אשר הפכו לסימן ההיכר של סגנון התקשור של אל אל ריסרץ’.

ב - 1978, ג’ים מקארתי חי מחוץ לרדאר בבקתת עץ שבנה על אדמתו, בשטח של 534 דונם, שביערות מרכז קנטאקי. ערב אחד, בעודו מאזין לרדיו שלו, המופעל על ידי סוללות, לתחנת WKQQ ששידרה מלקסינגטון, קנטאקי, הוא הקשיב לראיון עם דון אלקינס וקרלה ל. ריקרט בנושא עב“מים. מרותק, ג’ים קיווה לפגוש אותם ביום מן הימים. שנה לאחר מכן, משאלתו התגשמה כאשר הוא הוצג בפני דון וקרלה על ידי ידידיו, בעלי המשק שהכירו אותם. אחרי שנסע ללואיוויל בכל ליל יום ראשון במשך שנה על מנת להיות נוכח במדיטציות התקשור שלהם, דון וקרלה הזמינו את ג’ים להצטרף אליהם על מנת לעזור להם במחקר. ג’ים עבר להתגורר איתם ב - 23 בדצמבר, 1980.

עשרים ושלושה ימים לאחר מכן, ב - 25 בינואר, 1981, בזמן שקרלה לימדה תלמיד כיצד לתקשר, קול דיבר דרך קרלה ואמר, “אני רַא.”. לפני מפגש זה כל התקשורים של קרלה נעשו באופן מודע, אך כאשר שירתה בתור כלי לתקשור רא, היא נכנסה למצב חסר-הכרה לחלוטין. באופן שמעולם לא הובן במלואו על ידי דון, קרלה, או ג’ים, היא עזבה את גופה עבור התקשור של רא. רא היו מסוגלים אז לתפעל את מיתרי הקול של קרלה מרחוק, באופן מכאני, על מנת להפיק מענה לשאלותיו של דון. בכל אחד מ - 105 המפגשים העוקבים למפגש הראשון, קרלה הייתה נכנסת למצב של חוסר-הכרה, והייתה בחוסר מודעות מלאה למה שהועבר דרכה. רק במפגש ה - 23 דון החל להראות לה את תמלילי מילותיהם של רא. עד אז, הוא היה מסתיר אותם מפניה על מנת לשמר את תוקפו המדעי של התקשור.

התקשור של רא היה קפיצה קוואנטית כה משמעותית קדימה בעומק התובנות וברוחב החזון, שדון, קרלה וג’ים הקדישו עצמם לחלוטין לתקשור זה במשך שלושת השנים ושני החודשים שלאחר מכן. ²

¶השיחה עם רַא

סגנון התקשור עם רא היה בפורמט של שאלה-ותשובה בלבד. הם חשו כי פורמט זה היה המיטבי על מנת להבטיח שהרצון החופשי של כל אחד מאנשי הקבוצה לא יופר. רא תיארו את התקשור שלהם כ-“בעל רוחב פס צר”, והיו לכך כמה משמעויות: ראשית, שמיקוד ומשמעת ניכרים נדרשו על מנת לתחזק את הקשר עימם; שנית, שאיכות המידע הייתה בעלת דיוק ועומק רבים הרבה יותר מאשר היה זמין דרך תקשורים במצבים הכרתיים; ושלישית, שהם רצו להתמקד בעיקר בפילוסופיה ובעקרונות רוחניים על-זמניים, דבר שפירושו הימנעות ממידע ארעי נטול ערך ארוך-טווח.

רא בחרו לתקשר עם דון, קרלה וג’ים מכיוון, כמובן, שדון וקרלה תרגלו ושִׁכְלְלוּ את תהליך התקשור לאורך שנים. אך ברמה היסודית יותר, הם בחרו בשלושת המחפשים הללו בגלל שבתור קבוצה, הם נהנו מהרמוניה משמעותית, מתמשכת, וכמעט ללא מאמץ. חשוב באותה המידה היה טוהר הרצון המוחלט של קרלה ומסירותה המלאה להיות לשירות לבורא האחד האינסופי, במיוחד דרך התקשרות, ובאופן ייחודי אף יותר, דרך תקשור. גורמים אלו תמכו באופן יציב בתקשור של רא, שבסופו של דבר הפיק 106 מפגשים לחקר חוק האחד.

ההכנות לתקשור עם רא החלו בלילה שלפני יום הוצאת כל מפגש לפועל. דון, קרלה וג’ים היו עושים מדיטציה יחד ואז עוברים על המפגש האחרון, ומעצבים שאלות חדשות עבור רא. התגלה כי העברות אנרגיה מינית האריכו את המפגשים עם רא בכך שהעצימו את האנרגיות החיוניות של קרלה, ולכן קרלה וג’ים, שכבר פיתחו מערכת יחסים אינטימית, הקדישו העברה זו לבורא האחד ולתקשור עם רא. בבוקר של כל מפגש, דון, קרלה וג’ים היו אוכלים ארוחת בוקר קלה, ואז ג’ים היה מעסה את גבה של קרלה כדי להדוף את הכאב הארטריטי³ שהיה מגיע בסופו של דבר, עקב כך ששכבה ללא תזוזה במשך כשעה.

בין ארוחת הבוקר למפגש, הם היו עושים מדיטציה יחד בסלון, ובזמן מדיטציה זו דון לעיתים קרובות היה מקבל שאלה או שתיים נוספות לשאול את רא. לאחר מכן, הם היו פּוֹרְשִׁים ל-‘חדר רא’ וממקמים את קרלה על המיטה במרכז החדר. ג’ים היה מכין את שלושת מכשירי ההקלטה על מנת להבטיח הקלטה מוצלחת. דון היה מודד את מה שרא כינו “האביזרים” — הברית החדשה, הקטורת, גביע המים והנר — על מנת לוודא שהיו במיקומם המיטבי, על סמך הנחיותיהם של רא. (פריטים אלו נבחרו על ידי רא בגלל חשיבותם האישית לקרלה, היות והיא שירתה בגִּילְדָּת⁴ מזבח הכנסייה והלבישה את המזבח בפריטים אלו מדי יום ראשון. הם היוו נחמה גדולה עבורה כאשר עזבה את גופה.)

רא מסרו לקבוצה טקס הגנה שנקרא ‘מעגל האחד’, ובו דון וג’ים היו הולכים סביב קרלה בעודם חוזרים על המילים ששיקפו את רצונם להיות לשירות לאחרים. לאחר מכן, ג’ים היה מתיישב בכיסאו ומתחיל במדיטציה שהייתה נמשכת לכל אורכו של המפגש. הוא היה מדמיין אור העובר דרך מרכזי האנרגיה של קרלה מחלקו העליון של ראשה ועד לקצות כפות רגליה. תוך דקה או שתיים מרגע השלמת מעגל האחד, רא היו מתחילים במפגש.

לאורך שלושת שנות התקשור עם רא, דון הצליח לשאול את רא מעל ל - 2,600 שאלות. תשובותיהם אפשרו לו לחבר יחדיו רבות מפיסות הפאזל שלהן היה זקוק על מנת לענות, סוף כל סוף, על שאלותיו הגדולות והבוערות ביותר.

¶המחפש תר אחר האחד

רא אמרו שכולנו מחפשי אמת. כאשר אנו מחזקים את רצוננו לחפש אחר האמת, ואת אמונתנו שנמצא אהבה בתוך עצמנו ובעולם סביבנו, ללא ספק נמצא גם את טבענו האמיתי. וזוהי פשוט עוד דרך לומר, הבורא האחד האינסופי. כפי שרא אמרו:

המחפש תר אחר האחד. יש לחפש אחר אחד זה, כפי שאמרנו, על ידי העצמי המאוזן המקבל את עצמו, המודע הן לחריגותיו-לכאורה והן למושלמותו המוחלטת. מתוך מנוחתה במודעות מאוזנת זו, הישות אז פותחת את העצמי ליקום אשר היא. אנרגיית האור של כל הדברים יכולה אז להימשך לחיפוש עוצמתי זה, והיכן שלא יהיה שהחיפוש הפנימי פוגש בפראנה⁵ הקוסמית שנמשכה, הגשמת האחד מתרחשת.

במהלך מפגשי התקשור שלנו, הקונפדרציה כמעט תמיד פתחה כל מפגש בהקדמה בה היא מייעצת למחפשים לשקול את המסרים בקפידה ואז להשתמש בהבחנתם שלהם כדי לקבוע מה מועיל ואמיתי עבור כל אחד מהם ולהשאיר את כל השאר מאחור. אנו מהדהדים את העמדה הזו אל קוראי הספר, ומעודדים כל אחד שיקרא את מילותיהם של רא, לגשת אליהם עם ראש פתוח אך בוחן. השתמשנו במילה “אמיתי” לעיל אך אנו מזכירים לכם שאתם האמת שאותה אתם מחפשים; שום מסר, פילוסופיה, או כל צירוף שהוא של מילים לעולם לא יוכלו להשתוות או להחליף את מה שאתם.

ברכות על מסע חיפושכם אחר הבורא האחד האינסופי שבתוככם, בתוך חבריכם ומשפחתכם, ושבעולם סביבכם.

¶הערה לקורא

כאשר לדון, קרלה ולי היו את המפגשים הללו עם רא אי שם בשנות ה - 80 המוקדמות, ידענו שאנחנו חווים את הימים הטובים ביותר של חיינו. ידענו שהעבודה הזו הייתה הסיבה העיקרית שלשמה היינו על כדור הארץ הזה. בקושי יכולנו להאמין למזלנו הטוב בהיותנו מעורבים עם ישויות חוצניות שדיברו בצורה כה רהוטה, כה מדויקת, וכה עמוקה על טבע הבריאה, כיצד כולנו מתפתחים בתוכה, על משמעות החיים, וכיצד אהבה, אור ואחדות הם אבני הבניין הבסיסיים של כל הדברים. במילים פשוטות, רא דיברו את שפת ליבנו ונשמותינו, ורטטנו בהרמוניה עם כל הדברים שהיה להם לומר.

לאורך השנים גילינו כי ישנה קהילה קטנה של מחפשי אמת שגם להם יש את רטט החמלה העוצמתי הזה כלפי המידע של רא. אם את/ה אחד או אחת מאותם אנשים, ברוכ/ה הבא/ה למשפחתנו. אפילו אם לעולם לא נִפָּגֵשׁ, טוב לדעת שאת/ה כאן. לא משנה מהו האופן בו המציאויות הפיזיות שלנו עשויות להיראות, בשירותנו המשותף את הבורא האחד האינסופי אנו תמיד יחד. אם כן, אנו שולחים את האהבה והאור שלנו אליכם ומבקשים שתחלקו את האהבה ואת האור שלכם עם כל אחד ואחת שתפגשו בכל חוויות החיים שלכם, בהווה ובעתיד.

ג’ים מקארתי (Jim McCarty)